את הטבעת שקיבלתי מסבתא שלי בגיל שש, ככה סיפרתי לעצמי. קיבלתי אותה כמתנה לכיתה א',ככה סיפרתי לעצמי. היא הכי אהבה אותי מכל הנכדים כי הייתי סופר מתוקה,ואפילו תפרה לי במיוחד תחפושת של שמש!ככה המשכתי לספר לעצמי.עד אותו יום לפני חמש שנים,היום שבו אני נתתי לילדה שלי את הטבעת הזאת למשמרת כשעלתה לכיתה א'.אמא שלי ראתה את הטבעת ואמרה:" היי, זו הטבעת שאמא שלי נתנה לי"המומה הסתכלתי עליה, מסרבת להאמין,מתעקשת שאני זאת שקיבלתי אותה מסבתא שולה,ולא היא.היא מצידה ממשיכה להאמין שהיא קיבלה אותה מאמא שלה,סבתא שולה שלי,רגע לפני שעלתה לכיתה א'.ככה בדקה אחת,סיפור שסיפרתי לעצמי במשך שנים התנפץ לי בפנים.חמש שנים לא ראיתי את הטבעת הזאת,ופתאום היא הופיעה!על הזרת של הבת שלי,ככה התהלכה לה עם הטבעת שלי (!?!?)ברחבי הבית.ואז היא השאירה אותה ליד הכיור,ואני חשבתי לעצמי,כמה לא איכפת לי אם תלך לאיבוד,אם יקרה לה משהו,אם היא תהפוך להיות לגמרי שלה,את הסיפור שסיפרתי לעצמי שניםאף אחד לא ייקח ממני!