הכנה רגשית להורים לשנת הלימודים הקרובה-מאמר למאקו אני זוכרת כאילו זה היה אתמול, את היום הראשון שהכנסתי את הילדה שלי לגן הראשון שלה- פעוטון צבעוני בעין עירון. היא הייתה בת למעלה משנתיים, "ילדה גדולה" ואני יושבת יום שלם עם חברה שלי, שהייתה בדיוק באותו המצב שלי ושתינו ממררות בבכי על מר גורלם ועל מר גורלנו, שנאלצנו ככה להיפרד. השלב הזה, ללוות את הילדים שלנו 'לשלוח' אותם ל'מסגרות' (יווו כמה קשה לי עם המילה הזאת) הוא קשה, בכל שלב. גם אם הילדים שלכם עולים לגן חדש ובין אם הולכים ממש עכשיו למכינה קדם צבאית. אחרי הגן, שני הילדים שלי נכנסו לגן הכי טוב בפרדס- חנה ושם התחילה הביקורת שלי איך הגן מתנהג לילדים הטהורים שלי והם לא עושים בול מה שאני חושבת שכדאי ונכון. גם בבתי ספר של הילדים שלי היה לי מה להגיד, השמעתי את האג'נדות החינוכיות שלי גם אם לא התבקשתי, ובאיזשהו שלב התעייפתי, שיחררתי והבנתי שאת בתי הספר של הילדים שלי אני לא הולכת לשנות והאמת? גם לא את הילדים שלי. הבנתי שהפחדים שלי ניהלו אותי, הבנתי שהרצון שלי לחסוך מהם את מה שאני עברתי הוביל אותי באמהות שלי. אז אחרי 13 שנים וקצת ב"מסגרות" אספתי את כל התובנות ומגישה לכן ולכם אותם כדי שהשנה הזאת תעבור עליכם בטוב ובנעים, כדי שתוכלו לעזור לילדים שלכם בכל קושי ואתגר וכדי שתוכלו ליהיות המטפלים הטובים ביותר לילדים שלכם. 1. לסמוך עליהם- לסמוך באמת על הילדים שלנו, לראות את הטוב וה"יש" והקיים בהם, להאמין בלב שלם שיש להם מסע גדול של חיים שלמים פה איתנו וגם בלעדינו. לסמוך על הילדים שלנו, זו בחירה מודעת ואמיצה והיא מתבקשת. עבורם ועבורכם. 2. לסמוך על עצמכם- לדעת בעומק שאתם עושים את הכי טוב שאתם יודעים, שאתם מסכימים לא לדעת, מסכימים לטעות ולפשל, זה מרפא עבורכם ועבור הילדים שלכם. לסמוך על האינטואיציות שלכם אבל לא ליהיות מנוהלים רק מתוך פחד. 3. להיות בשלום עם הצוות החינוכי- משימה שהיא אחת החשובות בעייני, ליצור מערכת יחסים בריאה וטובה עם הצוות החינוכי, למרות שבא לנו לפעמים להפוך שולחנות, זה רק ירחיק את הילד שלכם
מהרצון ללכת למסגרת וישאיר אתכם בתחושות קשות. בואו בשיח פתוח, מקשיב, אוהב וסקרן לצוות החינוכי. זכרו שגם הם, עושים את הכי טוב שהם יכולים. בכלל, פיתוח של חמלה מתבקש מול הצוות החינוכי, תמיד. 4. להביט באומץ בפחדים- להבין שההורות שלנו מנוהלת לרוב מתוך הפחדים והחרדות שלנו. 'מה יהיה איתם כשיהיו גדולים?' 'איך ייסתדרו ככה בעולם הגדול?' זה מעסיק ומטריד אותנו אבל כשהפחד מנהל אותנו ומשתלט לנו על ההורות אנחנו מגיבים בכעס ובביקורת עליהם ועל עצמנו. הכירו את הפחדים שלכם ולימדו לא להתעלם מהם אבל גם לא לתת להם לנהל אתכם ואתכן. 5. להפריד את סיפור החיים שלכם משלהם- הילדים שלנו תמיד יזכירו לנו איך אנחנו היינו כשהיינו קטנים, איזו ילדות לנו הייתה ואיך הייתה החוויה שלנו בגן ובבית הספר. בלי לשים לב, ובלי כוונה רעה (כמובן) אנחנו משליכים על הילדים שלנו את סיפור החיים שלנו את מה שאנחנו עברנו בניסיון להציל אותם ובניסיון לחסוך להם את מה שאנחנו עברנו. אנחנו בטעות רואים אותם באופן כזה שמעורר לנו את הפחדים ואת זכרונות מהעבר. להגיד לעצמנו כל הזמן- אני יודע שלילדים שלי יש מסע משלהם והוא לא דומה למסע החיים שלי ואני לא רוצה לפעול מתוכו.